כ-80% מהגידולים בעפעפיים הם שפירים. רמת הדיוק באבחון הקליני של נגעי עפעפיים שפירים נעשית על פי מראה הנגע, והיא תלויה במיומנות ובניסיון של הרופא.
בכל נגע נבחן גודלו, צורתו, צבעו, עומקו, ניידותו ורגישותו. כמו כן, יש לבחון אם קיימים נגעים נוספים בעפעף.
הנגעים השפירים השכיחים ביותר הם:

• פפילומות
• כלזיון
• ציסטות
• Seborrheic Keratoses
• Apocrine Hydrocystoma

מאפיינים:
מבנה הגידול השפיר לרוב טיפוסי וקל לאבחון. הנגעים השפירים ממוקמים על פני משטח העור, לרוב זמן ממושך, ללא הרס טפולות העור, ללא חסר אפיתל, ללא כיב או דימום.
לרוב צבע פני השטח שלהם אחיד וסדיר. לרוב הנגע אינו גדל, אך הוא עשוי להשתנות בצורתו בשל תהליכים נלווים כמו דלקת.
נגע שפיר הממוקם לאורך שולי העפעף לא יפריע ולא יעוות את קווי המתאר הטבעי של העפעף, ולא ישבש את צמיחת הריסים.

גידולים טרום סרטניים וגידולים ממאירים – כ- 20% מהגידולים בעיניים הם ממאירים ועלולים להתפשט ולשלוח גרורות. להלן פירוט של נגעים אלו, דרכי האבחון וטיפול המומלץ.

גידולים אפיתליאליים טרום סרטניים – גידולים אלו אינם סרטניים לכשעצמם, אך אם לא יטופלו בזמן, הם עלולים לעבור שינוי ולהפוך ממאירים.

Actinic Keratosis – מופיע כנגע שטוח קשקשי מגורגר, לפעמים עם פיגמנט קל. הנגע עשוי להתפתח לקרצינומה של תאים קשקשיים, ולכן מומלץ לבצע ביופסיה, להסיר את הנגע ולהמשיך במעקב.

Keratoacanthoma – נגע שפיר הגדל במהירות תוך שבועות, לרוב ללא סימפטומים, אך יכול להכיל תאים קשקשיים ממאירים. הטיפול הוא כריתה כירורגית.

Bowen's Disease – מצב בו סרטן תאי הקשקש הוא שטחי ולא התפשט עדיין. הוא נראה ככתמים קבועים אדמדמים או חומים שנראים כמו פסוריאזיס או אקזמה. אם המצב הטרום ממאיר הזה לא יטופל התאים עלולים לחדור לשכבות העור העמוקות.

קסנטלסמה – צבר משקעי כולסטרול תוך עורי ותת עורי, הממוקמים לרוב באספקט הנזאלי העליון, ולעתים גם התחתון, של העפעף. בכ-40% מהמקרים הם קשורים לרמות כולסטרול גבוהות. אפשר להסירם בכריתה כירורגית, בלייזר CO2 או בעזרת חומצה טריכלורואצטית (סוג של פילינג כימי).

גידולים ממאירים:

חמשת הגידולים הממאירים העיקריים בעפעף:

Basal cell Carcinoma) BCC) – זהו הגידול הממאיר השכיח ביותר בעפעף, המהווה כ-90% מהגידולים הממאירים בעפעף. חשיפה לשמש במהלך הילדות ובגיל ההתבגרות היא הגורם העיקרי לפתח פוטנציאל לסרטן עור.
גורמי סיכון נוספים: עור בהיר, שיער בהיר, חשיפה לקרינה מייננת או לארסן ודיכוי חיסוני. קיימים שלושה דפוסי צמיחה:

BCC נודולרי – מהווה 75% ממקרי BCC בעפעף. בעל גוון טיפוסי של פנינה בוהקת, כלי דם מטפסים טלאנגיאקטטיים בצורה רדיאלית עליו, ובמרכזו כיב הנוצר על רקע חוסר אספקת דם למרכז. הכיבים נוטים לדמם וליצור שוליים מורמים

BCC שטחי – הנגע לרוב ורוד בהיר, ולעתים נראה כמו כתם אדמדם, מבריק ומוגדר היטב. לעתים מלווה בגרד, ולרוב אין כיב או דימום. צמיחתו איטית ועשויה להימשך שנים, ולעתים התמונה הקלינית עשויה להיראות כאקזמה או פסוריאזיס

Morphoeic BCC – נגעים נוקשים החודרים לתור העור, עם דפוס צמיחה אגרסיבי יותר הכולל הרס רקמה ופיברוזיס. חלק מן הגידול עמוק, ומבחוץ נראה רק "קצה הקרחון", ורואים רק צלקת חיוורת, ולפיכך קשה לזיהוי.

המיקום השכיח ביותר של BCC הוא בעפעף התחתון (50%), ואחריו בקנטוס המדיאלי (30%), בעפעף העליון (15%) ובקנטוס הלטרלי (5%).
על אף שזהו גידול ממאיר, הסכנה לרוב מקומית בלבד, ופיזור לרקמות רחוקות נדיר מאוד. התפשטות מקומית לארובה נדירה, ומתרחשת בעיקר בחולים עם גידול מתקדם מסוג אינפילטרטיבי ובאזור הקנטוס המדיאלי.

דרכי הטיפול ב-BCC

• כריתה – כריתה כירורגית היא טיפול הבחירה ב-BCC בעפעף עם שיעורי ריפוי מצוינים של 90%–98% בחמש שנים לגידולים ראשוניים. השלמה של כריתה (שנבדקה היסטולוגית) היא הגורם הקריטי ביותר בקביעת שיעור הישנות וריפוי
• הקרנות – שמורות לשיעור קטן של BCC עם קונטרה אינדיקציה לניתוח קונבנציונאלי או כטיפול משלים לכירורגיה במקרים של גידול חוזר, הטיפול הרדיותרפי כרוך בסיבוכים קוסמטיים: איבוד ריסים ושינוי בעמדת העפעף כמו רטרקציה ואקטרופיון
• הקפאה (Cryotheraqpy) – לטיפול זה ישנן תוצאות לא רעות בספרות. למרות זאת טיפול בהקפאה ב-BCC של עפעפיים אינו נפוץ בעולם, והפרסומים בנושא שיטה ניתוחית זו בספרות הרפואית מועטים
• טיפול תרופתי – קיימות בשימוש כמה תרכובות פרמקולוגיות לטיפול ב-BCC.
• משחה היא טיפול אימוני מקומי חדש ב-BCC, ויתרונה בכך שהיא עוזרת להסיר את הגידול מבלי לגרום לנזק מבני. יעיל כטיפול בגידולי עור שטחיים כמעט כמו טיפול ניתוחי, נעשה בו שימוש לטיפול ב-BCC עם סיכון נמוך.
• הזרקת אינטרפרון α-2b לנגע עדיין אינה מקובלת לשימוש רוטיני, מכיוון שהאזור נחשב כמיקום בסיכון גבוה ובשל תיאורים של תגובות עור מקומיות.
• טיפול פוטודינמי (Photodynamic Therapy – PDT) – על הטיפול הפוטודינמי ב-BBC דווח בעשור האחרון בפרסומים רבים, השימוש ב-PDT בטיפול בגידולי עור לא מלנוטיים הולך ומתרחב, אך הוכח כי היעילות לאורך זמן של טיפול ב-PDT פחותה בהשוואה לניתוח ואילו התוצאה הקוסמטית הייתה טובה יותר אחרי PDT.

Squemous Cell Carcinoma) – SCC):

הגידול הממאיר השני בשכיחותו בעפעפיים, המהווה כ-5%–7% מהמקרים. הגיל הממוצע של SCC הוא העשור השביעי לחיים, אך המחלה עלולה להתרחש בכל גיל, במיוחד אם יש מחלת עור בסיסית או דיכוי במערכת החיסון.
בניגוד ל-SCC ,BCC עשוי לגדול אגרסיבית עם התפשטות מקומית ועם חדירה פרינוירלית המופיעה בעד 6% מהמקרים.

חשיפה כרונית לשמש היא גורם הסיכון העיקרי. גורמי סיכון אחרים כוללים טבק, HPV, ארסן, פחמנים ארומטיים, קרינה אולטרה סגולה וקרינה מייננת. הסיכון מוגבר באוכלוסייה הלבנה, בעיקר בקרב בעלי עיניים בהירות ושיער בהיר. היסטוריה של SCC קשורה בסיכון גבוה פי שלושה לפיתוח גידול ממאיר נוסף, בהשוואה לאלו שאין להם היסטוריה מוקדמת.

SCC של העפעפיים מופיע בשכיחות הגבוהה ביותר על העפעף התחתון, ואחריו לפי סדר שכיחות על יד הקנטוס המדיאלי, על העפעף העליון ועל הקנטוס הלטרלי. הנגע נוטה להיות קרוב לשולי העפעף.

מבחינה קלינית הנגע מתאפיין בכתם אדמדם ללא כאבים, בעל שוליים לא סדירים, ולעתים מכויב במרכז. אופייני היפרקרטוזיס, ולעתים אף יצירת קרן של קרטוזיס. הנגע גדל על פני תקופה של חודשים, והופך רך ורגיש יותר.

הטיפול ב-SCC הוא כירורגי ומטרתו העיקרית היא הסרה מלאה של הגידול עם אישור והוכחה בהיסטולוגיה.
ניתוחים להסרת הגידול עם שליטה אינטרה-אופרטיבית של שולי החתך ב-Frozen Section או לחלופין בשיטת מוס משמשים בהצלחה בניהול SCC.
באופן כללי יש לנהוג בצורה אגרסיבית יותר מאשר בכריתה של BCC, ולקחת שוליים עם מרווח של 4 מ"מ לפחות, כדי להשיג כריתה מלאה ושליטה לטווח ארוך.

Sabeceous Gland Carcinoma) – SGC):

הגידול השלישי בשכיחותו אחרי BCC ו-SCC. גידול זה שכיח יותר בקרב אוכלוסיית המזרח, והגיל השכיח ביותר הוא העשור השביעי. SGC מופיע לרוב באופן ספוראדי, אך יש גם קשר ידוע עם Muir-Torre Syndrome) MTS), שהיא תסמונת אוטוזומלית דומיננטית.

SGC נמצא בדרך כלל על גבי העפעף העליון (75%), ואחריו על העפעף התחתון (22%), והוא יכול להופיע גם פנימית לעפעף בלחמית ובקרונקל.

מבחינה קלינית SGC הוא "המתחזה הגדול". הוא יכול להופיע בהופעות קליניות שונות כמו Chalazion חוזר, Blepharitis כרוני ו-Blepharoconjunctivitis חד-צדדי, ולכן לעתים קרובות האבחנה מתעכבת במשך חודשים עד שנים.
SGC מופיע ב-60% מהמקרים עם עיבוי דיפוזי של העפעף ועם דלקת רב מוקדית וב-40% מהמקרים בצורת ממצא נודולרי ברור.

הטיפול ב-SGC הוא רב תחומי, עם מעורבות של אונקולוגים של ראש-צוואר. חשוב לזהות את היקף המחלה ולנהל אותה באופן מערכתי.
מקובל לקחת כמה ביופסיות ממקומות שונים (Map Biopsy) וגם מהלחמית, כדי לאתר התפשטות פאג'טואידית (Pagetoid Spread).
הטיפול העיקרי ב-SGC של העפעף הוא טיפול כירורגי נרחב, כולל ביופסיות מפה מרובות.

Malignant Melanoma) – MM):

מלנומה פריאוקולרית ממאירה מהווה כ-1% מהגידולים הממאירים בעפעף. גורמי הסיכון כוללים חשיפה מוגברת לשמש, גזע לבן, גיל מעל עשרים, שיער בהיר, עור חיוור, נוכחות של נמשים רבים ונטייה להישרף בשמש. המיקום השכיח של MM הוא העפעף התחתון.

הצורות של מלנומה באזור העפעף הם Lentigo Maligna Melanoma) LMM) ו-Nodular Melanoma.

LMM מתקדמת לאט מאוד ונחשבת טרום פולשנית. תיתכן רגרסיה ספונטנית של הנגע עם שינוי בפיגמנטציה. הרמה של הנגע או יצירת נודול מצביעות על שינוי ממאיר.

Nodular Melanoma בדרך כלל בעלת צבע כהה ומשטח לא סדיר ולא חלק, והיא יכולה להגדיל את שטחה במהירות עם דימום ועם כיבים.

המאפיינים הקליניים של מלנומה כוללים את ה-"ABCD": אסימטריה, גבולות לא סדירים, צבע לא סדיר וקוטר של יותר מ-6 מ"מ.
הפרוגנוזה המקובלת היא לפי עומק הפלישה במילימטרים (ע"ש Breslow): לעובי של פחות מ-0.75 מ"מ יש שיעור ההישרדות של 98% בעשר שנים, ולגידולים עם עובי של יותר מ-3.0 מ"מ יש פרוגנוזה גרועה ביותר.
למעורבות שולי העפעף יש פרוגנוזה גרועה יותר בשל מעורבות הלחמית.

הטיפול במלנומה ממאירה הוא רב תחומי בשל שיעור גבוה של גרורות מערכתיות. כריתה כירורגית עם שוליים רחבים היא הגישה הטיפולית העיקרית לטיפול במלנומה עורית.
מלנומה של העפעף שולחת גרורות לבלוטות הלימפה האזוריות בשליש מהחולים, ולכן יש לשלב את הכריתה של הגידול העיקרי עם ביופסיה של בלוטת זקיף, ובהתאם לצורך לבצע דיסקציה רדיקלית של בלוטות לימפה צוואריות כדי למנוע התפשטות.

Merkel Cell Carcinoma) – MCC):

מרקל קרצינומה (MMC) הוא סרטן נדיר ממקור נוירו-אנדוקריני המופיע בדרך כלל בקשישים. הגידול מופיע באזורים החשופים של הראש והצוואר, כולל בעפעפיים, ובדרך כלל בשולי העפעף.
הנגע מתאפיין כגוש חלק, לא כואב ולא רגיש, בצבע סגול-אדום. זהו גידול אגרסיבי מאוד עם 30% הישנות תוך שנה, ועד 60% פלישה לבלוטות הלימפה. הפרוגנוזה גרועה ושיעור התמותה עומד על 20%–33%.

הטיפול הוא כריתה עם שוליים רחבים והערכת מעורבות בלוטות הלימפה האזוריות. מקובל לשלב הקרנה בשילוב עם ניתוח. גרורות מרוחקות קשות יותר לטיפול. כימותרפיה נחשבת רק פליאטיבית. מעקב נדרש לכל החיים

נגעים בעור העפעפיים הם ממצא שכיח יחסית במדינת ישראל רווית השמש. רוב הגידולים בעפעפיים הם שפירים אך כ-20% מהם יכולים להיות ממאירים, יש לחשוד בגידול סרטני של העפעף כאשר הגידול:

• משתנה בגודל או במראה
• מדמם או מגרד
• מופיע עם כיב מרכזי או עם שחיקה של העור
• משבש את צמיחת הריסים או את כיוונם
• משבש את קווי המתאר של העפעף
• בעל פיגמנטציה לא סדירה
• חוזר ונשנה לאחר הסרה קודמת
• מופיע אצל חולה בעל היסטוריה של סרטן עור

ההמלצה הרווחת היא לכרות את רוב גידולי העפעפיים, ולשלוח אותם לבדיקה במעבדה היסטולוגית לשלילת גידול טרום סרטני או סרטני, ולהמשיך את המעקב אצל רופא עיניים מומחה לאוקולופלסטיקה לאורך זמן.