ירידה בראיה בשל חסימת וריד ברשתית

חסימת הוריד המרכזי ברשתית גורמת להאטה בזרימת הדם התקינה ובאספקת החמצן לרשתית. חסימה מסוג זה גורמת לדימומים ברשתית, לבצקת ברשתית, להיווצרות כלי דם חדשים לא תקינים, ואף לעליית לחץ תוך עיני או לגלאקומה . שכיחות המחלה היא מעל גיל 50, והיא נדירה יותר בקרב צעירים.

מבחינים בין חסימות חמורות (איסכמיות) לבין חסימות פחות חמורות (שאינן איסכמיות).

השפעת חסימת הוריד על ירידה בראיה

חסימת הוריד המרכזי ברשתית גורמת לירידה פתאומית בראייה, ללא כאבים. הפגיעה בראייה הינה בדרגות חומרה שונות, החל בירידה קלה ועד לירידה קשה בראייה, בהתאם לחומרת החסימה. חסימה קלה או בינונית עלולה להפוך לחסימה קשה עם התפתחות המחלה.

תסמינים

אבחנה

בבדיקת רופא העיניים, לאחר הרחבת האישונים והתבוננות בקרקעית העין, נראים דימומים מפושטים ברשתית , גודש ופיתול כלי דם ורידיים. תתכן גם בצקת סביב עצב הראייה ובאזור המקולה .
יש לעקוב אחר חדות הראייה. ככל שחדות הראייה ההתחלתית טובה יותר, כך סיכויי ההחלמה טובים יותר.
יש לעקוב אחר הלחץ התוך עיני בתחילת המחלה ובמהלכה, שכן חסימה חמורה עלולה לגרום להיווצרות כלי דם בלתי תקינים על גבי הקשתית ובאזור הזווית, האזור בו מתנקזים נוזלי העין.
יש לבדוק האם קיימים כלי דם בלתי תקינים ("נאו-וסקולריזציה") בקרקעית העין או במקטע הקדמי של העין - בקשתית או בזווית העין.
צילום פלורסצאין אנגיוגרפיה - מסייע באבחנת היווצרות כלי דם חדשים בלתי תקינים ברשתית, ובאבחנה בין חסימת וריד חמורה לבין חסימה קלה יותר. מומלץ לבצע את הצילום לאחר שרוב הדימומים ברשתית נספגו (כשלושה חודשים מתחילת המחלה).
OCT - בדיקה לא פולשנית המסייעת באבחנה של בצקת במקולה.

גורמי סיכון לחסימת וריד הרשתית

סכרת.
יתר לחץ דם.
היפרכולסטרולמיה / היפרליפידמיה.
מחלות כלי דם (מחלת כלי דם כליליים, אוטם מחי).
עישון.
קרישתיות יתר, כגון: מחלות אוטואימוניות (זאבת), חסר חלבון C או חלבון S, צמיגות מוגברת של הדם.
גלאוקומה.

הטיפול בחסימת וריד מרכזי ברשתית מתמקד בסיבוכי המחלה.

גלאוקומה ולחץ תוך עיני מוגברים, הנגרמים בעקבות היווצרות כלי דם חדשים שאינם תקינים, וחוסמים את ניקוז הנוזל מהעין, מחייבים טיפול בלייזר לקרקעית העין וטיפול מקומי בטיפות עיניים. בשלבים המוקדמים, ניתן להזריק חומר הנוגד את היווצרות כלי הדם הפתולוגים (אבסטין או לוסנטיס). בשלבים מאוחרים יותר, יש לעיתים צורך בטיפול כירורגי לשם הורדת הלחץ התוך עיני .
בצקת ברשתית הינה קשה לטיפול. כיום ישנו טיפול באמצעות הזרקת תרופות לתוך חלל הזגוגית להורדת הבצקת (קנלוג, אוזורדקס, אבסטין, לוסנטיס).

חסימת הוריד המרכזי ברשתית מחייבת בירור למחלות כלליות: מדידת לחץ דם, רמת סוכר וליפידים, ספירת דם, שקיעת דם, ובחולים צעירים- בדיקות לקרישתיות יתר.

חדות הראיה לאחר חסימת וריד הרשתית המרכזי

חדות הראייה לאחר חסימת וריד מרכזי ברשתית תלויה בחומרת הפגיעה ובחדות הראייה ההתחלתית. במקרים של חסימה שאינה איסכמית (קלה יותר), בה חדות הראייה טובה יותר, ולרוב נשמרת כך, תתכן התאוששות במספר מועט של חולים. במקרים של חסימה איסכמית (קשה יותר), חדות הראייה ההתחלתית ירודה מאד ובדרך כלל נשארת כך. כאשר חדות הראייה ההתחלתית ירודה מ- 6/60 הדבר מעיד על חסימת נימי דם קטנים המזינים את מרכז הראייה, ולכן הסיכוי לשיפור הראייה הינו קטן.