הדמעות הן שכבה נוזלית המכסה את משטח העין, ומכילה מספר רב של מרכיבים, שתפקידם להעניק הגנה ותזונה לקרנית וללחמית, להעניק תחושת נוחות בעיניים, ולאפשר ראייה תקינה.
הדמעות נוצרות באופן מתמיד ע”י בלוטות הדמעות, מכסות את הקרנית ואת משטח העין ע”י פעולת המצמוץ המתמדת של העפעפיים, ולאחר מכן הן מפונות דרך מערכת ניקוז הדמעות אל שק הדמעות.
הדמעות מפונות באמצעות צינוריות שפתחן נמצא בעפעף ומובלות אל חלל האף. הן מופרשות באופן בסיסי לצורך סיכוך העין, והפרשתן מוגברת בעקבות גירוי חיצוני (גוף זר, זיהום, דלקת וכדומה) או גירוי רגשי (בכי).
מערכת הדמעות הינה מערכת מורכבת, ועל כן במצב של פגיעה באחד ממרכיביה, עלול להיווצר תהליך פתולוגי, דהיינו – מחלה באזור בלוטת הדמעות יכולה לגרום חסר בדמעות שתוצאתו היא יובש, או חסימת דרכי הדמעות אשר יכולה לגרום לדמעת יתר ולהפרשות רבות.
שכבת הדמעות מורכבת משלוש שכבות:
קיימות סיבות רבות לדמעת יתר, ביניהן: חסימת דרכי הדמעות, חוסר תפקוד תקין של העפעף התחתון, גירוי כרוני חיצוני או פנימי, גירוי עצבי, יובש ועוד.
על מנת להגיע לאבחנה טובה יש לבצע בדיקה יסודית של כל הגורמים הללו. בדיקה זו נעשית באופן הטוב ביותר ע"י רופא מומחה לאוקולופלסטיקה.
במקרים בהם הדמעת נוצרת כתוצאה מחסימת דרכי הדמעות, אשר מקורה בפתחים הקטנטנים בשולי העפעף הפנימי, ניתן לפתור את הבעיה על ידי פעולה פשוטה של הרחבת הפתחים.
במקרים בהם מקור החסימה הוא עמוק יותר, בשק הדמעות או בתעלת הדמעות, התהליך מורכב יותר. תופעה זו שכיחה יותר בקרב נשים, והסיבות האפשריות להיווצרותה הינן: חבלה, מחלת סינוסים, פוליפים באף, דלקות, זיהומים ובאופן נדיר – גידולים.
הטיפול הקבוע לחסימה זו הוא ע"י ניתוח ה-DCR בו נעשה מעקף של דרכי הדמעות אל האף.
מטרת ניתוח זה הינה יצירת מעקף לניקוז הדמעות אל רירית האף משק הדמעות דרך חלון בעצם.
הניתוח מבוצע לרוב בהרדמה מקומית עם טשטוש או בהרדמה כללית. קיימות כיום שתי טכניקות עיקריות לניתוח: האחת – ניתוח חיצוני, הנעשה דרך חתך עור בצד האף, והשנייה – ניתוח אנדוסקופי, הנעשה דרך חלל האף. במקרים בהם החסימה כוללת גם את צינוריות הדמעות יש צורך לעיתים בהחדרת צינורית פיירקס.