גלאוקומה

ישנם סוגים שונים של גלאוקומה:

גלאוקומה פתוחת זווית: זהו הסוג השכיח ביותר בעולם המערבי ובישראל בפרט. גלאוקומה מסוג זה נגרמת מחסימה  בלתי נראית של תעלות הניקוז הפנימיות של העין. מחלה זו תהיה מלווה לרוב בלחץ תוך עיני גבוה. אך קיימת תת קבוצה של חולים המכונה "גלאוקמה פתוחת זווית עם לחץ נמוך". בקרב חולים אלה הלחץ התוך עיני אינו עולה מעבר לטווח הלחצים הנורמלי והם מהווים  כ-20% מכלל החולים. משערים כי בגלאוקומה מסוג זה, יש הפרעה בזרימת הדם לעצב הראייה, או הפרשה של רעלנים המזיקים לעצב הראייה.

גלאוקומה סגורת-זווית: מחלה זו שכיחה בעיקר במזרח הרחוק והיא נגרמת כתוצאה מחסימה אנטומית של אזור הזווית המנקזת של העין. היא יכולה להיות מלווה בסימפטומים של כאבי ראש, כאבי עיניים וטשטוש ראייה חולף בעיקר בשעות בין הערביים והיא נוטה להתפתח בהדרגה. 

גלאוקומה חריפה: גלאוקומה זו שונה מהסוגים האחרים בכך שהיא מתפתחת באופן חריף ונוטה להתדרדר במהירות. ההתקף מתבטא בעליית לחץ פתאומית המלווה בכאב חד בעין, ברגישות לאור, באודם ובירידה בראייה. לעיתים יופיעו גם כאבי ראש בחילות והקאות. זהו מצב דחוף המחייב טיפול מידי בחדר מיון עיניים. עיכוב בטיפול עלול להוביל לתוצאות חמורות של אובדן ראייה קבוע.

גלאוקומה שניונית: מחלת הגלאוקומה יכולה להתפתח באופן משני למחלות ולסינדרומים עיניים אחרים, כמו גלאוקומה משנית לחסימות כלי דם בעין (כמו סכרת או חסימות כלי דם ורידיים), לפיגמנט (PDG) או לחלבון (PXF) עיניים, לטראומה או לניתוחים עיניים, לגידולים ולמצבים נוספים. 

גלאוקומה מולדת: במקרים נדירים מחלת הגלאוקומה יכולה להופיע כבר מהלידה. 

למחלה זוהו מספר גורמי סיכון ראשיים: 

1. לחץ תוך עיני גבוה – זהו גורם הסיכון החשוב ביותר לגלאוקומה. העין היא כדור סגור שבתוכו נוצרים כל הזמן נוזלים החשובים לשמירה על צורתה של העין ועל תיפקודה. הלחץ התוך עיני נקבע על- ידי שיווי המשקל בין כמות הנוזל הנוצר בעין לבין כמות הנוזל המנוקז ממנה. הסיבה להיווצרות לחץ תוך עיני גבוה היא ככל הנראה הפרעה לניקוז הנוזלים מהעין. הלחץ הגבוה בעין פוגע באופן מכני בסיבי העצב והוא משבש את זרימת הדם התקינה אל העצב. הלחץ בעין נמדד על ידי רופא העיניים באמצעות מכשירים מיוחדים והוא נמדד ביחידות של מ"מ כספית. 
2. גנטיקה – שכיחות המחלה גבוהה יותר בקרב בני משפחה מדרגה ראשונה (ילדים, אחים, הורים). 
3. גיל מבוגר – שכיחות המחלה באוכלוסיה עולה עם הגיל.  
4. מוצא – שכיחות המחלה גבוהה יותר באנשים ממוצא אפריקאי.
5. קרנית מרכזית דקה.

כמו כן קיימים גורמי סיכון נוספים, כגון: שימוש בסטרואידים, קוצר ראיה (מיופיה) או רוחק ראיה (היפראופיה), טראומה (חבלה) עינית או ניתוחים עיניים, מחלות שונות הפוגעות בכלי הדם, כגון: יתר לחץ דם, סוכרת, מגרנות, ועוד.

מתי חשוב להיבדק?

המחלה אינה מלווה בסימנים או בסימפטומים כלשהם עד לשלביה המאחרים ולכן יש חשיבות רבה למעקב סדיר אצל רופא עיניים. מומלץ לערוך בדיקות סקר חד שנתיות לכל אדם מעל גיל 40. לאור חשיבות הגילוי והטיפול המוקדמים, חשיבות הבדיקה התקופתית עולה ככל שעולה מספר גורמי הסיכון הידועים למחלה, לרבות: לחץ תוך עיני מוגבר, סיפור משפחתי של גלאוקומה וגיל מבוגר 

כיצד נאבחן גלאוקומה?

נמדוד את הלחץ התוך עיני – בדיקת הלחץ התוך עיני מתבצעת באמצעות מד הלחץ (טונומטר) המחובר למנורת הסדק הנמצאת בכל מרפאת עיניים. 

נבדוק את העין במנורת הסדק – נעריך את מבנה הזווית (גוניוסקופיה) את נעריך מבנה עצב הראיה. לעצב בריא יש שקערורית מרכזית קטנה. במחלת הגלאוקומה הולכת השקערורית וגדלה עם הזמן. מומלץ לצלם את העצב עם האבחון הראשוני, כבסיס להשוואה מול שינוים עתידיים.

נערוך בדיקת שדה ראיה ממוחשבת – בדיקת שדה הראיה הינה בדיקה חיונית לאבחנת המחלה. הבדיקה בוחנת את היקף שדה הראיה של כל עין. היא נעשית בעזרת מכשיר ממוחשב, היוצר הבהובים של אור לבן בעוצמות וגדלים משתנים אליהם הנבדק צריך להגיב באמצעות לחיצה על כפתור. 

נבצע צילומי OCT – מכשיר חדשני שמסייע הן לאבחון מוקדם של המחלה והן למעקב אחר קצב התקדמותה. נמדוד את עובי הקרנית המרכזית (פכימטריה).

מטרת הטיפול הינה לשמור על הראיה תוך כדי שמירה על איכות חיי המטופל. הטיפול מתמקד בהורדת הלחץ התוך-עיני עד "טווח המטרה" שהוא טווח הלחצים שבו תעוכב הפגיעה בעצב הראיה. מומחה הגלאוקומה יתאים לכל חולה באופן אישי את "החליפה הטיפולית" המתאימה לו, תוך התחשבות במצב בריאותו הכללית של המטופל, מצב העין, חומרת הגלאוקומה וקצב התקדמותה. 

חשוב להדגיש כי הטיפול אינו יכול לרפא את המחלה ובוודאי שלא לתקן את הנזק שכבר נגרם לעצב הראייה! הטיפולים יכולים למנוע או להאט באופן משמעותי את התקדמות הנזק, במטרה להבטיח ראייה תפקודית טובה לאורך זמן. 

שלושת זרועות הטיפול בגלאוקומה: טיפול תרופתי, טיפולי לייזר וטיפולים ניתוחיים. ניתן להשתמש בכל אמצעי בנפרד או לשלב ביניהם על פי צורך.

טיפול תרופתי – הטיפול כולל מגוון תרופות הניתנות לרוב בטיפות לעין ו/או בכדורים. במקרים בהם לא מספיקה תרופה אחת, ניתן לשלב בין תרופות ממשפחות שונות כדי לשפר את השליטה בלחצים. מאחר ומדובר במחלה כרונית, חובה להתמיד בטיפול כל החיים ולא להפסיקו אלא באישור רופא העיניים. 

טיפולי לייזר:

 LI – לייזר אירידופלסטי – טיפול לייזר החיוני בחולים בעלי מבנה של זווית צרה. חולים אלה עלולים לפתח הן גלאוקומה סגורת זווית כרונית והן התקף של גלאוקומה חריפה. מדובר בטיפול לייזר פשוט ובטוח יחסית. לאחר שמכינים את העין לטיפול באמצעות טיפות מיוחדות, מבוצע הטיפול בישיבה, תחת הרדמה מקומית. מטרת הטיפול הינה לייצר חריר קטנטן בקשתית העין. החור נועד למעבר של נוזלים בין מדורי העין השונים. 

SLT – לייזר טרבקולופלסטי סלקטיבי (״לייזר קר״) הטיפול בלייזר להורדת הלחץ התוך עיני יכול להוות קו טיפול ראשון בגלאוקומה, או להתבצע בנוסף לטיפול בטיפות עיניים. אופן הטיפול: לאחר הכנת העין לטיפול באמצעות טיפות מיוחדות, הוא מבוצע תחת הרדמה מקומית באמצעות טיפות. אורך הטיפול הינו כמספר דקות והוא אינו כרוך בכאב. הטיפול נחשב בטוח יחסית והוא משפר את הניקוז הטבעי של העין דרך זווית הניקוז של העין. SLT מוריד את הלחץ התוך עיני ברוב המטופלים והוא מגיע למלוא השפעתו כ 4-6 שבועות מיום הביצוע. מאחר והשפעת הטיפול עשויה לדעוך עם הזמן, חשוב להישאר במעקב רפואי גם לאחריו ובמידת הצורך ניתן גם לחזור עליו. 

ניתוחי גלאוקומה – על אף שרוב חולי הגלאוקומה מטופלים היטב באמצעות תרופות ו/או טיפולי לייזר, חלקם נזקקים עם הזמן גם לניתוח. קיימים סוגים שונים של ניתוחים אך המכנה המשותף של כולם הוא הורדת הלחץ התוך עיני על ידי שיפור ניקוז הנוזל מהעין. סוג הניתוח יקבע על ידי מומחה הגלאוקומה המנתח והוא יותאם למטופל על פי שקלול של גורמים שונים לרבות, מצבו הכללי של המטופל, מבנה העין הייחודי שלו, חומרת המחלה ועוד. ניתן לבצע את הניתוחים בנפרד או במשולב עם ניתוחי קטרקט במידת הצורך. 

רוב ניתוחי הגלאוקומה מבוצעים תחת הרדמה מקומית ורובם דורשים תקופת החלמה בת מספר שבועות. הניתוחים נבדלים ביניהם במידת היעילות והבטיחות שלהם. באופן כללי, ככל שהניתוח יותר פולשני הוא יותר יעיל מחד אך פחות בטוח לראיה מאידך. בחלק מהניתוחים נעשה גם שימוש בשתלים תוך עיניים (נקזים) ובחלקם נעשה שימוש בחומרים נוגדי צלקת (אנטי-מטבוליטים). חשוב להדגיש שהמעקב והטיפול לאחר הניתוח חשובים לא פחות מהניתוח עצמו. 

הניתוחים הקיימים כיום מתחלקים באופן גס לניתוחים זעיר פולשניים (MIGS) ולניתוחים הקלאסיים:

ניתוחים זעיר פולשניים (MIGS):

בשנים האחרונות נכנסו לשימוש שורה ארוכה של ניתוחים זעיר פולשניים. הם נבדלים בימהם במנגנון הפעולה, בטכניקה הניתוחית וכיו"ב. מדובר בניתוחים חדשים יחסית ועל אף שרבת הבטיחות של רובם גבוהה יחסית, עדיין נדרשת הוכחה בנוגע ליעילותם ארוכת הטווח. חלק מהניתוחים נעשים ללא השתלת נקז (GATT, MIMS, Goniotomy, KDB ואחרים) ובחלקם יש צורך בהשתלת נקזים שונים (כמו iStent inject, XEN ועוד). 

הניתוחים הקלאסיים:

הניתוח הקלאסי הראשי המוביל כיום הוא הטרבקולקטומי. בניתוח יוצרים דרך ניקוז חדשה המאפשרת לנוזל המצטבר בעין להתפנות ועל ידי כך ירידה בלחץ התוך עיני. במהלך הניתוח נעשה פתח בדופן העין שמאפשר ניקוז של נוזל לאזור השלפוחית התת לחמיתית (bleb) החבויה מתחת לעפעף העליון של העין. נהוג להשתמש בחומרים מונעי צלקת במהלך הניתוח. 

נקזים קלאסיים:

נקז ע"ש אחמד – בניתוח זה מוחדרת צינורית סיליקון ללשכה הקדמית של העין והיא המנקזת את הנוזל התוך עיני ללוחית ניקוז המוצמדת אל הדופן החיצונית של העין. כך מערכת ניקוז חדשה שמאפשרת הורדה של הלחץ התוך עיני.

במרבית המקרים הבלפריטיס היא בעיה כרונית מתמשכת ועקשנית.
ישנם שני מצבים של בלפריטיס:
1. דלקת הריסים הטיפול הוא היגיינת העפעפיים . ולעיתים יש ליטול טיפות.
2. דלקת שפת העפעף – דלקת הנובעת מבעיית ניקוז הבלוטות הטיפול במקרה זה נעשה בעזרת קומפרסים חמים, טיפות או משחת אנטיביוטיקה ונוגדות דלקת ולעיתים ע"י הזרקת סטרואידים לעפעף באזור הנגע.

יובש בעיניים

בעיית היובש שכיחה מאד, ונוצרת בדרך כלל בעקבות חוסר ייצור או פגיעה באחד ממרכיבי הדמעות, או בעקבות גורמים חיצוניים הפוגעים בפיזור תקין של שכבת הדמעות. יובש מתבטא בתחושת גוף זר, אי-נוחות, צורך במצמוץ יתר ובאודם. גם דמעת מרובה הינה לעיתים ביטוי של יובש בעין. אבחון היובש מבוצע על-ידי מספר בדיקות המעריכות את כמות ואיכות הדמעות, הבדיקה מתבצעת בדרך הטובה ביותר ע"י מומחה לאוקולופלסטיקה.
מה הטיפול ביובש: רוב המקרים של יובש הינם מקרים קלים ודי בטיפול שמרני. הטיפול השמרני כולל תחליפי דמעות מסוגים שונים, המופיעים כטיפות, כג'ל או כמשחה.
טיפול זה אינו פותר את הבעיה, אלא גורם להקלה זמנית. במקרים קשים יותר יש צורך בתכשירים המשפיעים על מנגנון החיסון, או בחסימה של צינוריות הניקוז על ידי פקקים במקרים בהם קיימות מחלות מערכתיות,
יש צורך בטיפול סטרואידי ובתרופות נוגדות דלקת.

מחלת בלוטת התריס

תפקוד לא תקין של בלוטת התריס עשוי לערב את ארובת העין. התופעה מתרחשת בדרך כלל במקרים של יתר פעילות של הבלוטה (היפרתירויאדיזם), ובאופן נדיר במקרים של תת פעילות של הבלוטה.
מדובר במחלה אוטואימונית, בה המערכת החיסונית תוקפת רקמות בגוף עצמו. המחלה שכיחה בטווח הגילאים 30-50, ומתרחשת יותר בנשים.
עישון ידוע כגורם סיכון והחמרה של המחלה, ויש להפסיקו מידית. מחלות אוטואימוניות אחרות מהוות גם כן גורמי סיכון.
מהו מהלך המחלה?
המחלה פעילה בממוצע כ 12-18 חודשים, ובדרך כלל הופכת לאחר מכן ללא פעילה. פעמים רבות נותרים סימני ההתקף החריף, כולל מפתח יתר של העפעפיים, בלט עיניים וכפל ראייה. מהו הטיפול במחלה? עם אבחון המחלה,
יש להיות במעקב של רופא עיניים, במקביל למעקב של אנדוקרינולוג יש להימנע מעישון המחמיר את המחלה, הטיפול נעשה על ידי תחליפי דמעות וסיכוך העיניים.
במקרי מחלת ארובה, הטיפול העיקרי הוא על ידי מתן סטרואידים. טיפול יעיל הוא כיסוי של עין אחת או שימוש בפריזמות מיוחדות המודבקות על גבי המשקפיים ומתקנות את כפל הראייה.
באופן עקרוני אין לנתח את הארובה בזמן שהמחלה פעילה, למעט במקרים דחופים בהם יש סכנה לעצב הראיה. לאחר שהמחלה הפעילה דעכה, ניתן לטפל כירורגית במפתח העפעף, בבלט העין ובפזילה.
מטרת הניתוחים היא לשפר את איכות חייו ואת המראה הקוסמטי של המטופל.

אנטרופיון

הינו מצב בו שפת העפעף התחתון או העליון (פחות שכיח) פונה כלפי פנים. כתוצאה מכך מתקבל שפשוף כרוני של פני העין על ידי הריסים. אנטרופיון מופיע לרוב בגיל מבוגר, עקב רפיון הרקמות התומכות את העפעף.
לעיתים נוצר כתוצאה משנית לחבלות או למחלות עיניים שונות. כיצד ניתן לפתור את הבעיה? ישנן טכניקות ניתוחיות שונות לתיקון הבעיה, לרוב על ידי ניתוח קצר, בו מתבצע חיבור מחדש של שריר העפעף התחתון וחיזוק הגיד הצידי של העפעף.
הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית, ללא צורך באשפוז.

אקטרופיון

הינו מצב בו העפעף התחתון פונה כלפי חוץ עקב חולשה של הגיד. כתוצאה מכך חשופה העין יותר, ודבר זה עלול להוביל לדלקות, לזיהומים, להרגשת אי-נוחות ולהפרשות. בנוסף, ניקוז הדמעות הינו לקוי ויכול לגרום לדמעת מרובה ולהפרעה בחדות הראייה.
טיפול באמצעות ניתוח עפעפיים לתיקון אקטרופיון ישנן טכניקות ניתוחיות שונות לתיקון הבעיה, לרוב על ידי ניתוח קצר, בו מתבצעת מתיחת העפעף.
הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית, ללא צורך באשפוז.

טריכיאזיס

מצב בו הריסים גדלים בצורה לא סדירה, ועלולים לגרום לשפשוף ולשריטות עדינות בקרנית ולמשטח העין החיצוני. דבר זה עלול להוביל לתחושת גוף זר, לאודם ולדמעת. על פי רוב, נגרם טריכיאזיס ממחלות אחרות, כדוגמת מחלת הטרכומה בילדות, מניתוחים קודמים בעפעפיים ומחבלות.
כיצד ניתן לפתור את הבעיה? ישנן מספר דרכים לתיקון טריכיאזיס, וזאת בהתאם למידת המעורבות והפתולוגיות הנלוות. במקרים קלים ניתן להשתמש במחט חשמלית על מנת להרוס את שורש הריסים הפתולוגים, ובמקרים קשים יותר ניתן להיעזר בפעולות כירורגיות של העפעף.

בלפרוספאזם

הינו מצב של כיווץ בלתי רצוני של העפעפיים. המצב עשוי להתחיל בעין אחת, לזמן קצר ובדרגה קלה שאינה מפריעה לתפקוד. במקרים כאלה ההפרעה הינה קוסמטית. לעיתים המצב מתפתח לכיווץ בלתי רצוני בשתי העיניים, ולמשך שעות ארוכות, עד כדי חוסר יכולת לפקוח את העיניים ופגיעה מוחלטת בתפקוד היום יומי. כיצד ניתן לפתור את הבעיה? הטיפול הינו זריקת בוטוקס לרוב ההשפעה היא ל-3 חודשים, ואז יש לחזור על ההזרקות. במקרים בהם ההשפעה של הזריקות פוחתת, או כאשר אין תגובה לבוטוקס, הפתרון הוא בניתוח בו כורתים את השריר עוטף העפעף.