דלקת בקרנית בשל זיהום

זיהום בקרנית יכול להיגרם על-ידי חיידקים, נגיפים, פטריות או אמבות. גורמי הסיכון לזיהום בקרנית הינם יובש, דלקת עפעפיים כרונית, פציעה של הקרנית, חדירת גוף זר לקרנית ושימוש בעדשות מגע, בייחוד לאחר הרכבה ממושכת של העדשות או חוסר הקפדה על ניקוי העדשות. שחיה בבריכות עם מים לא נקיים עלולה אף היא לגרום לזיהום בקרנית. לעתים הסיבה לזיהום בקרנית אינה ידועה.

מהם סימני דלקת בקרנית

סימני זיהום בקרנית כוללים: עין אדומה, כאבים, רגישות יתר לאור, ירידה בראיה, דמעת והפרשה מוגלתית. לעתים ניתן להבחין בנקודה לבנה על גבי הקרנית, המהווה את המוקד הזיהומי (האבצס ). לרב העפעפיים תפוחים ואדומים. ככל שמיקום הדלקת קרוב יותר למרכז הקרנית, כך הפגיעה בראייה קשה יותר.

דלקת בקרנית - טיפול תרופתי או השתלת קרנית

במרבית המקרים, טרם תחילת הטיפול התרופתי רופא העיניים נוטל דגימה מהנגע הזיהומי בקרנית , ושולח אותה לבדיקת תרבית במעבדה. בתרבית מנסים לגדל את המחולל המזהם ולזהות אותו ואת סוגי האנטיביוטיקה אליהם הוא רגיש. זיהוי המחולל מאפשר להתאים את הטיפול התרופתי היעיל ביותר. במרכיבי עדשות מגע רצוי לשלוח גם עדשת המגע ואת נוזל הניקוי לעדשות למעבדה.

לאחר נטילת הדגימות לתרבית, מתחילים בטיפול מקומי בטיפות עיניים המכילות אנטיביוטיקה בעלת טווח פעילות רחב כנגד חיידקים, משום שהם הגורם המזהם הנפוץ יותר. הקרנית איננה מכילה כלי דם, לכן הטיפול המועדף הינו בזילוף ישיר של הטיפות על פני השטח של הקרנית, ולא בכדורים או בטיפול תוך ורידי.

במקרים קשים במיוחד, עלולה להיגרם התנקבות של הקרנית ואז קיים צורך בהשתלת קרנית דחופה. במקרים אלו תתכן אף חדירה של הזיהום לכל חלל העין.

לאחר חלוף הזיהום, עלולה לעתים להישאר צלקת בקרנית, המתבטאת בעכירות בקרנית. כאשר הצלקת מרכזית, היא עלולה לגרום לפגיעה בראייה. במידה והפגיעה בראייה הינה משמעותית, יש לשקול ניתוח השתלת קרנית.