קטרקט - לא כל כך מפחיד כמו שזה נשמע !

רבים נמלאים מבוכה ותחושת פחד קל בשומעם את המינוח הרפואי המבהיל קטרקט, אך האמת היא שבפועל מדובר בתופעה פיזיולוגית נפוצה מאוד ופשוטה יחסית לטיפול. קטרקט (ירוד) הינו מצב שכיח מאוד של הופעת עכירות בעדשת העין, עכירות שגורמת להפרעות וקשיי ראייה, שמחמירים ככל שמצב העכירות הוא חמור ובולט יותר. הרפואה המודרנית מציעה מספר דרכי טיפול מרכזיות להסרת קטרקט והמרכזית, היעילה והפופולאריות שבהן הינה ניתוח קטרקט .

הסיבה הנפוצה ביותר להופעת קטרקט הינה גיל מתקדם, בו מתבלים ו"מתעייפים" איברים רבים בגוף האדם, ואיתם גם אברי הראייה שלנו. עם זאת קטרקט עשוי להופיע גם בקבוצות אוכלוסין נוספות, לדוגמה אנשים הסובלים משינויים מטבוליים קיצוניים כתוצאה ממחלות סוכרת או הפרעות תזונתיות שונות; קטרקט מולד - שמקורו ברוב המקרים בנסיבות תורשתיות; חבלות חיצוניות בעין (מכה, שריטה, כוויה ועוד); תרופות שונות שניתנות בטבליות או באמצעות טיפות על חלל העין (סטרואידים לדוגמה); חשיפה ממושכת של העין לקרני שמש ללא הגנה מתאימה (משקפיים, מסנני קרינה שונים) ועוד.

הסובלים מתופעת קטרקט, נוטים להתלונן לרוב על טשטושים הדרגתיים בראייה, סנוור, קשיים בראייה בשעות החשיכה, קושי בזיהוי צבעים וגוונים, "כפל ראייה" באחת מן העיניים, קושי בקריאה ועוד. ניתוחי קטרקט שונים עשויים לפתור את תופעות לוואי אלו לגמרי, ללא סיבוכים ותופעות לוואי מעיקות. בשלבים הראשוניים של הקטרקט, כאשר העכירות בעדשת העין אינה מאסיבית, ניתן להחליף משקפיים ובכך לפתור לגמרי את הבעיה. אך אלו מאיתנו שסובלים תופעות מתקדמות של קטרקט ורוצים להיפטר מהן, יזדקקו לעבור ניתוח פשוט, שנעשה בהרדמה מקומית. הניתוח מומלץ לכל הגילאים (גם לאנשים מבוגרים), זאת כמובן בתנאי שיעשה על-ידי רופאים מוסמכים ומקצועיים בתחומם.

עם זאת אצל חלק קטן מן האנשים שעברו ניתוח קטרקט עשוי להתפתח, לאחר מספר חודשים או שנים אחדות, מצב הנקרא קטרקט משני. קטרקט משני פירושו הצטברות של עכירות על גבי המעטפת של העדשה הטבעית, התומכת בעדשה המלאכותית שמורכבת במהלך ניתוח קטרקט. גם תופעה זו ניתנת לטיפול פשוט כמו ניתוח קטרקט והיא אינה כרוכה, ברוב המקרים, בסיכונים כלשהם.

קטרקט מופיע במקרים רבים בשתי העיניים ולא רק בעין אחת. במקרים אלה נדרש לעבור ניתוח בשתי העיניים כדי לפתור את הבעיה. לא נהוג לבצע ניתוח קטרקט במקביל בשתי העיניים אלא לנתח ראשית את העין שמצבה חמור יותר, לתת לה להחלים ולהתאושש, ורק לאחר מכן - לנתח גם את העין השנייה.