העדשה הטבעית בעין בריאה הינה זכה ומאפשרת לאור הנכנס לעבור דרכה. העדשה, יחד עם הקרנית, אחראית על מיקוד קרני האור על רקמה דקה הנמצאת בתוך העין (הרשתית), משם התמונה מועברת אל המוח.
המונח קטרקט (ירוד) מתאר מצב בו העדשה הטבעית הנמצאת בעין הינה עכורה. העכירות עלולה לפגוע באזורים שונים של העדשה, ובמידת חומרה שונה. בעוד שעכירות קלה בחלקה הקדמי וההיקפי של העדשה אינה מפריעה לראייה כלל, ותתגלה בבדיקת העין בלבד, עכירות מרכזית תגרום לירידה בחדות הראייה, ועכירות אחורית תתבטא בעיקר בקושי בקריאה ובסנוור. במצב זה ניתן לטפל באמצעות ניתוחי קטרקט.

קטרקט מאובחן ע"י רופא עיניים, לאחר בדיקת עיניים יסודית.
בדיקה מקיפה זו, הכוללת הרחבת אישונים, נועדה בין היתר גם לשלול מצבים נוספים אשר יכולים לגרום לטשטוש הראייה. לאחר הבדיקה נקבע האם נדרש ניתוח קטרקט.
הסיבה השכיחה ביותר לקטרקט קשורה לגיל, כחלק מתהליך ההתבגרות הטבעי של העין.
גורמים נוספים אשר יכולים לתרום להיווצרות קטרקט הינם:
במידה וההפרעה בראייה הינה קלה בלבד, התאמת משקפיים יכולה להוות פתרון זמני.
כיום, לא קיימות תרופות, טיפות עיניים, תרגילים או משקפיים היכולים לגרום לקטרקט להיעלם או למנוע את הופעתו. ניתוח הוא הפתרון היחיד להסרת ירוד. במידה והינכם סובלים מפגיעה באיכות הראייה, אשר מפריעה לכם בביצוע הפעולות בהן אתם חפצים, זהו הזמן לשקול ניתוח להסרת ירוד.
במהלך ניתוח קטרקט מסירים את העדשה העכורה מהעין ומבצעים השתלת עדשות מלאכותיות תוך עיניות. בניתוח, מנתחי קטרקט משמרים את הקופסית העדינה העוטפת את העדשה הטבעית, ומשתילים עדשות חדשות לתוכה.
ניתוח הקטרקט המודרני מבוצע בשיטת ה"פאקואמולסיפיקציה". בעזרת המכשיר מרסקים ושואבים את העדשה העכורה אל מחוץ לעין. בשיטה זו ניתן להסיר את העדשה דרך חתך קטן מאד (ברוחב של 1.8 עד 3 מ"מ), אשר נסגר מעצמו, ולרוב אין צורך בתפירתו בתום הניתוח. בהתהליך השתלת עדשות, העדשה המלאכותית מקופלת ומושתלת לעין דרך אותו חתך זעיר, ונפתחת לגודלה המלא בתוך העין.
כיום קיימת פריצת דרך בנושא שילוב הלייזר בהליך ניתוחי קטרקט . טכנולוגיה זו עדיין בחיתוליה, ולכן מנתחי קטרקט לא ממהרים לנבא מתי ואיך תשתלב בניתוחים עתידיים.
מרבית מנתחי קטרקט מבצעים את הניתוח בהרדמה מקומית בעזרת טיפות וג'ל, ללא צורך בהזרקת חומר מרדים. ברב המקרים הרדמה זו מספיקה על מנת למנוע את הכאב הכרוך בפעולות הניתוח. המטופל מרגיש מגע בעין, ואף לעתים רואה אורות ומכשירים מול עינו המנותחת. השרירים המניעים את העין אינם מושפעים מהרדמה זו, והמטופל מסוגל להניע אותם כרצונו. בנוסף להרדמה זו, ניתן להוסיף חומר מרדים לחלל העין במהלך הניתוח. הרדמה מקומית עמוקה יותר ניתנת להשגה על ידי הזרקה של חומר ההרדמה מתחת לשכבות החיצוניות של דופן גלגל העין. הרדמה מסוג זה נדרשת במקרים מורכבים של ניתוחי קטרקט. הרדמה אזורית של העין מתקבלת לאחר הזרקה של חומר ההרדמה אל מאחורי גלגל העין. הרדמה מסוג זה דרושה במקרים בהם חשוב לשתק את שרירי העין בעת הניתוח, לדוגמא: במנותחים עם ניסטגמוס (תנועות עיניים בלתי רצוניות).
הרדמה כללית נדרשת במקרים בהם קיים קושי בשיתוף פעולה של המטופל בעת הניתוח, לדוגמא: בילדים.
|