התוכן העיקרי

הודעת התראה

ניתוחי עדשה - עבר , הווה, עתיד

עבר רחוק

ניתוח קטרקט תואר לראשונה לפני למעלה מ 3,000 שנים.  בעת העתיקה, כאשר אדם הגיע לגיל מבוגר וסבל מקטרקט מתקדם ניתן היה לבצע טכניקה בשם Couching  שבה ה"רופא" השתמש במכשיר דק וחד ובאמצעותו חדר לעין, בתנועה חדה הפיל – דחף את העדשה העכורה לתוך העין.
ממצב של עיוורון כמעט מוחלט  - נפתח בין רגע ציר הראיה החסום והמטופל שב לראות. אמנם ראיה מטושטשת, אבל בהחלט עדיף על פני עיוורון מוחלט.
ניתוח מסוג זה קיים עד ימנו אנו ואף מבוצע  במדינות מתפתחות שבהן בחלק מהמקומות אין גישה לניתוח קטרקט מתקדם יותר.

עבר קרוב

בסוף המאה ה -18,  החלה להשתנות  הטכניקה של ניתוח הקטרקט. בוצעו ניתוחים ראשונים של הוצאת העדשה בשלמות מן העין. בטכניקה הראשונית הוצאה העדשה בשלמותה בתוך שק העדשה. לצורך כך בוצע חתך גדול בדופן העין ובאמצעות לחץ חיצוני "נשלפה" העדשה העכורה החוצה. גם בטכניקה זו הראיה לאחר הניתוח לא היתה טובה מכיוון שחסרה עדשה תוך עינית.

טכניקה מתקדמת יותר נוצרה בהמשך ובה  הוצא רק גרעין העדשה מתוך שק העדשה תוך נסיון לשמור על שלמות שק העדשה. בטכניקה זו בוצעה פתיחה של השק ובאמצעות לחץ פיזי חיצוני מתון, גרעין העדשה "קפץ" מתוך השק אל הלשכה הקדמית ומשום הוצא אל מחוץ לעין דרך פתח גדול בגבול הקרנית.

בשנת 1949  החל פיתוח העדשות התוך עיניות על ידי רופא אנגלי בשם Harold Ridley.  דר רידלי השתמש בחומר פלסטי בשם PMMA וממנו יצר את העדשות להשתלה תוך עינית. בתחילה היו נפוצות עדשות שהותאמו ללשכה הקדמית או להצמדה לקשתית (בהעדר שק עדשה), ובהמשך חל פיתוח של עדשות ללשכה האחורית.

בשנת 1967 הציג לעולם Dr. Charles Kelman את מכשיר ה- Phacoemulcification.  מכשיר הפאקו – מכשיר שמסוגל באמצעות גלי קול לפרק את העדשה התוך עינית, הפך עם השנים להיות הטכניקה הנפוצה ביותר בעולם המערבי. מכשיר זה עשה מהפיכה בטכניקת הניתוח, אפשר לבצע חתכים זעירים בעין ובכך לשפר את תהליך ההחלמה של המטופלים וחזרה מהירה יותר לראיה מיטבית.

כיום 

בשנים האחרונות נוסף מכשיר ה- FEMTOSECOND LASER  ובאמצעותו חלק משלבי הניתוח מבוצעים בלייזר ולא באמצעיים ידניים. מכשיר זה מסוגל לבצע חתכים בקרנית, חתך עגול ומדויק בשק העדשה וכן לפרק את העדשה לחלקים קטנים ובכך לאפשר שימוש בפחות אנרגיה של מכשיר הפאקו לצורך פירוק העדשה.


ניתוח קטרקט בלייזר (באדיבות מרכז עין טל)

בתחום העדשות התוך עיניות חל פיתוח ניכר בעשרות השנים האחרונות. בתחילה היו קיימות עדשות מסוג Monofocal שהיו מכוונות לטווח אחד. עדשות אלו חייבו הרכבת משקפים לצורך ראיה בטווחים אחרים. בהמשך הופיעו עדשות Multifocal אשר מאפשרות ראיה טובה לרחוק ולקרוב באותה עין. יתרון עדשות אלו הוא בהקטנת התלות במשקפים לאחר הניתוח. קיים פיתוח גם בתחום העדשות האקומודטיביות – Acomodative, שמטרתן הינה לחקות את התנהגות העדשה הטבעית בעין. 

לצורך תיקון הצילינדר הקרניתי (אסטיגמטיזם) פותחו עדשות טוריות Toric IOL  -  עדשות אלו כאמור מסוגלות לתקן את עיוות הקרנית ובכך לאפשר ראייה חדה ככל האפשר לאחר הניתוח. עדשות טוריות קימות גם בצורה המונופקלית וגם בצורה המולטיפוקלית.

התקדמות באמצעי המדידה והחישוב 
על מנת לדייק ככל הניתן בתוצאה האופטית של הניתוח יש צורך לדעת איזה חוזק עדשה להשתיל בתוך העין.
בתחילה היו מכשירים שהשתמשו בגלי קול לצורך הערכת אורך גלגל העין וכן מכשירים אופטיים לצורך הערכת קמירות הקרנית.
משני נתונים אלו בוצע חישוב שהעריך היכן תשב העדשה התוך עינית ולפי הערכה זו נקבע חוזק העדשה הנדרש. החישוב עצמו בוצע על ידי נוסחאות מתמטיות.

כיום קיימים מכשירי מדידה מתקדמים הרבה יותר שמסתמכים בעיקר על שימוש בקרני אור, מצלמות מתקדמות וציוד עיבוד ממוחשב אשר מאפשר לקבל מדידה הרבה יותר מדויקת של העין לפני הניתוח.
במקביל התפתחו הנוסחאות המתמטיות שמשתמשות בנתונים אלו לצורך שיפור חיזוי כח העדשה הדרושה להשתלה.

כיום, כתוצאה מההתקדמות בתחום ניתוחי החלפת העדשה ומגוון העדשות הקיימות:  עדשות טוריות לתיקון אסטיגמטיזם (צילינדר) וכן עדשות המולטיפוקליות, גיל המנותחים הולך ויורד.
השיפור באיכות החיים בעולם המערבי והרצון לשמור על איכות ראיה ואיכות חיים טובה מובילה את המנותחים לעבור ניתוח קטרקט בשלבים יותר מוקדמים.